דוגמה אישית

בהדרכה, הנחיה וייעוץ משתמשים בהרבה דוגמאות כדי להמחיש רעיון, מודל, מחשבה. בשנים הראשונות שלי כיועצת ארגונית לא השתמשתי בדוגמאות אישיות, מחיי.

ההפרדה היתה ברורה ומבחינתי אף מחויבת. יש עולם מקצועי ויש עולם אישי. לא מערבבים ביניהם. ומה גם שתמיד התגנבו להן המחשבות: ' זה משעמם', 'זה הזמן שלהם לא שלי', 'את לא מעניינת', 'זה מבזבז זמן' 'תגשי לתכל'ס' וכמובן חשש מביקורת. מאז זרמו הרבה מים בנהר הייעוץ. המצגות הפכו לתמונות או מילה, הסדנאות התקצרו, הזום הפך לכלי עבודה נוסף הדוגמאות יותר ויותר אישיות והמרצים והמנחים ל storytellers, מספרי סיפורים. ואני מצאתי עצמי עדיין שבויה בתבנית הראשונית שלי של עולם אישי – עולם מקצועי. וכמו בכל הסיפורים הטובים היה רגע אחד מכונן במהלך סדנה שהייתי צריכה להפנות את הזרקור פנימה, לסיפור האישי שלי, לילדות במקום קטן ולא מוכר בשם שושנת העמקים ולספר על דרך מלאה ב'כמעט' ו'אולי' ועל מנוע אישי להתקדם, לפלס דרך ולפרוץ. הסיפור האישי היה ברגע הנכון דוגמה אישית פורצת מחסומים עבור חברי הקבוצה. אז דוגמה אישית בגרסת '5 דברים שלא ידעתם עלי' - החשיפה והכלי (לקוח מתוך מצגת בסדנה על 'נאום המעלית' שלנו -הסיפור שלנו). לקונספט הזה יש מקום של כבוד בסדנאות שלי כדרך ייחודית עבור המשתתפים לספר סיפור, להציג נושא, לספר על עצמם, להציג את התפקיד שלהם, לכתוב פוסט.

ולסיום אני משאירה את השאלה הפתוחה : האם ואיך החשיפה משרתת אותנו בניהול האנשים וכאנשי הדרכה ויעוץ?