על קסמו של ייעוץ אישי

בשיחה הטלפונית המקדימה לא הבנתי למה היא צריכה אותי. רהוטה, מתנסחת היטב, שנונה, מדויקת, יודעת מה היא רוצה ולאן היא מובילה את הארגון והצוות. התעקשתי שוב ושאלתי. והיא ענתה: "צריכה ליווי לממש את החזון החינוכי שלי . חינוך אחר, חדשני בתוך מערכת הקיימת". לא תיארתי לעצמי מה האתגר הגדול, הלא מדובר . את זה היא שמרה לפגישה פנים אל פנים. בהדרגה היא החלה לספר על כך שהיא נמנעת מכינוסים גדולים, ממציאה תירוצים למה היא לא צריכה להיות הנואמת, הדוברת, להשתתף בפאנל. מוצאת את עצמה מעצימה את הסגנית להיות בפרונט, במקומה, גם עם הצוות החינוכי הרחב ( 50 אנשי הוראה) והיא מרגישה ומבינה שהיא משלמת מחיר.

חתיכת אתגר לפיצוח. אולי היא בכלל צריכה מטפלת לא יועצת ארגונית. היא ניסתה היא אומרת לי. ומוסיפה בהשלמה ובקבלה אמיתית – 'אני מנהלת עם פחד במה'. שמעת בכלל על דבר כזה? כשממש ממש אני מחויבת ואין ברירה, אני לוקחת ואליום לפני. מלא שאלות רצות בראש: האם אני לוקחת את זה על עצמי? ומה עם התקווה שהיא תולה בתהליך? איך עושים את זה ? זה בכלל אפשרי? בעיקר ידעתי מה לא. אני לא פסיכולוגית, אני לא מטפלת, אני לא מתמחה בCBT. ידעתי שצריך לפעול אחרת. ללוות אותה עם הפחד. לא רק OJT - ON JOB TRAINING.

התחלנו. היא קיבלה מיקום ושעה ונכנסה מהוססת להיכל התרבות האיזורי . 500 מושבים ריקים חיכו לה ובמה אחת. התחלנו לאט, בעדינות והגברנו קצב, לפי הקצב שלה אבל בהבנה שיש לנו יעד לשאוף אליו ומסגרת זמנים של 10 מפגשים. היא עלתה על הבמה כדי למצוא את הקול שלה . בלי ואליום, בלי קהל ועדיין ממש לא קל.

הצבנו יעד משותף ומדיד . NO VALIUM ! רק כשהרגישה שהקול מפסיק לרעוד על הבמה , חזרנו למגרש הביתי שלה. לבית הספר.

כששלחה לי את ההודעה 'עשיתי זאת! כל מבוגר צריך מבוגר אחד שיאמין בו' , עמדתי נפעמת בפני העולם של יעוץ אישי שיוצר קשר עוצמתי בין שני אנשים, מעולמות תוכן שונים, שמה שמחבר ביניהם בבסיס הוא כוח הרצון, ההתמדה והדיוק.